ואני מודה על כך. אני מודה פעמיים . פעם אחת בגלל שסיימתי.
פעם שנייה , בגלל שהתחלתי מלכתחילה ללמוד בקורס שלא היה קשור למסלול שלי (למרות זאת, כהפתעה נחמדה גיליתי שקורס זה הוא בגדר של קורס מרחיב דעת במסלול שלי – אם יש בכלל דבר כזה כמסלול "שלי", אז לא לחינם באמת עשיתי אותו).
תמיד רציתי ללמוד פיזיקה, אפילו הייתי שבועיים רצופים בפיזיקה 5 יחידות בתיכון. הבנתי שבכדי לעלות ריבוע מצויר לגובה כזה וכזה צריך לקשור אליו חוט, ואז נתנו לי בעיטה טובה וזרקו אותי בחזרה לעולם של כל השאר.
פה נגמרו לימודי בפיזיקה. לכן לכל שואל תמיד הייתי עונה שלא למדתי בתיכון פיזיקה, והגבול של השקר שלי שואף לאמת.
אבל אני של פעם טיפה שונה מהאני של היום. פעם היה לי יותר זמן לקרוא ספרים ולהישאר ער עד 4 בבוקר בתוך עולמות של וייס והיקמן, ואז להשלים את שעות השינה שלי, בשני שיעורים ראשונים שבמקרה היו מתמטיקה.
עד היום אני אומר שהבגרות שלי היא חסד עליון. והשקר הזה גם כן שואף בגבולו לאמת.
___________________
סיפור קטן
יום לפני בגרות במתמטיקה – אני יושב (כמובן מחוסר שעות שינה, לילה לפני זה היה קרב ממש מגניב עם דרקונים וכל השאר בספר השביעי של הסדרה, ואיך אני יכול לפסוח על דבר כזה, במיוחד עם המון זמן חופשי בתקופת הבגרויות) בספריה, ומנסה לדלות מעצמי טיפות אחרונות של ריכוז מול אנקורי של 4 יחידות במתמטיקה.
כמובן שהכול לשווא, כי זה מה שקורה כאשר לא לומדים שנה שלמה, ורק ישנים בשיעורים – לפעמים גם נוחרים קצת, מה שגורם לאחד להתעורר באמצע השיעור תוהה למה כל הכיתה מתפקעת מצחוק ביחד עם המורה.
אני מוותר על הרעיון של ללמוד חומר של שנה שלמה תוך מספר שעות, ופותר שתי בגרויות.
פותר טוב, ועם תשובות והסברים.
יום למחרת אני מקבל את הבגרות שלי – אחד לאחד כמו הבגרות שאני פתרתי יום לפני זה.
חסד עליון, או לימוד, לא אדע.
___________________________
אזי, מצד אחד היה כיף לא נורמאלי, מצד שני, קורס של שנה שלמה – תוך סמסטר אחד, זה לא קל.
אני זוכר הייתי מרותק לטלוויזיה כל פעם שהייתה עולה תוכנית של "איך עשו את זה" שבה היו מספרים על כל מיני תהליכי ייצור של דברים שונים ומשונים, כמו מסטיקים, במבה, ריהוט, אקוואריום, מה שתרצו.
אז פיזיקה – זה כמו אותה תוכנית, רק כל הזמן, ללא הפסקה – ועל כל העולם.
זה לא רק מסביר איך דבר אחד או השני עובד. זה מסביר את הכול, תחושה זאת ליוותה אותי במהלך כל הקורס.
טוב אני עשיתי רק את היסודות, לכן לקחנו קצת מכל דבר. קינמאטיקה, חשמל, אופטיקה, וקצת מודרנית. על קצה המזלג מכל דבר. אבל עדיין הקורס היה מרתק.
הייתי ממליץ לאנשים אחרים לקחת אותו, אבל יודע אני שלא כולם מטורללים כמוני, ולא באמת ייהנו מזה באותה מידה, לכן אוסיף רק ואומר: תחשבו טוב, ואם כבר הגעתם להחלטה ללמוד את זה, אתם לא תצטערו.
גילוי נאות (התבכיינות ותירוצים): הציון הסופי שלי היה בינוני במקרה הטוב, אבל זה היה מעבר למספק בהתחשב בעובדה שלא היה לי כלל זמן להתכונן למבחן, וכמו בתיכון פתרתי רק 2 מבחנים מכל מה שהיה באתר. כבר התחלתי להתכונן למועד ב', מאחר ובאמת מתוך שני סופ"שים שהיו קצובים לי עד המבחן, נוכח הנסיבות, לא יצא לי ללמוד באף אחד מהם, לכן תקוותי הייתה מועטה בלשון המעטה. אבל, כל דבר טוב, הוא מה שנגמר בטוב. ובסופו של יום, קורסים כאלו משאירים טעם של עוד.
במקרה שלי גם סיפוק ואנחת רווחה שאני יכול להגיד בלב שלם, עשיתי פיסיקה 5 יחידות (ועוד קצת אם להאמין למרצה המצוין שהיה לנו: מירון רפפורט)
רק צריך אני להזכיר לעצמי להחזיק מנטרה קבועה בראשי: רק זמן קצוב לכל אדם, ולו פרק קצוב בסדרי העולם שאותו אפשר ללמוד במרוצת השנים.
אז אני נושא בקשה אחת ויחידה לאותו .... שהדוסים שבינינו מכנים "כוח עליון", תן לי מספיק זמן וכוח ללמוד ולדעת את מה שאני רוצה, ולהצליח במה שאני יכול.
פעם שנייה , בגלל שהתחלתי מלכתחילה ללמוד בקורס שלא היה קשור למסלול שלי (למרות זאת, כהפתעה נחמדה גיליתי שקורס זה הוא בגדר של קורס מרחיב דעת במסלול שלי – אם יש בכלל דבר כזה כמסלול "שלי", אז לא לחינם באמת עשיתי אותו).
תמיד רציתי ללמוד פיזיקה, אפילו הייתי שבועיים רצופים בפיזיקה 5 יחידות בתיכון. הבנתי שבכדי לעלות ריבוע מצויר לגובה כזה וכזה צריך לקשור אליו חוט, ואז נתנו לי בעיטה טובה וזרקו אותי בחזרה לעולם של כל השאר.
פה נגמרו לימודי בפיזיקה. לכן לכל שואל תמיד הייתי עונה שלא למדתי בתיכון פיזיקה, והגבול של השקר שלי שואף לאמת.
אבל אני של פעם טיפה שונה מהאני של היום. פעם היה לי יותר זמן לקרוא ספרים ולהישאר ער עד 4 בבוקר בתוך עולמות של וייס והיקמן, ואז להשלים את שעות השינה שלי, בשני שיעורים ראשונים שבמקרה היו מתמטיקה.
עד היום אני אומר שהבגרות שלי היא חסד עליון. והשקר הזה גם כן שואף בגבולו לאמת.
___________________
סיפור קטן
יום לפני בגרות במתמטיקה – אני יושב (כמובן מחוסר שעות שינה, לילה לפני זה היה קרב ממש מגניב עם דרקונים וכל השאר בספר השביעי של הסדרה, ואיך אני יכול לפסוח על דבר כזה, במיוחד עם המון זמן חופשי בתקופת הבגרויות) בספריה, ומנסה לדלות מעצמי טיפות אחרונות של ריכוז מול אנקורי של 4 יחידות במתמטיקה.
כמובן שהכול לשווא, כי זה מה שקורה כאשר לא לומדים שנה שלמה, ורק ישנים בשיעורים – לפעמים גם נוחרים קצת, מה שגורם לאחד להתעורר באמצע השיעור תוהה למה כל הכיתה מתפקעת מצחוק ביחד עם המורה.
אני מוותר על הרעיון של ללמוד חומר של שנה שלמה תוך מספר שעות, ופותר שתי בגרויות.
פותר טוב, ועם תשובות והסברים.
יום למחרת אני מקבל את הבגרות שלי – אחד לאחד כמו הבגרות שאני פתרתי יום לפני זה.
חסד עליון, או לימוד, לא אדע.
___________________________
אזי, מצד אחד היה כיף לא נורמאלי, מצד שני, קורס של שנה שלמה – תוך סמסטר אחד, זה לא קל.
אני זוכר הייתי מרותק לטלוויזיה כל פעם שהייתה עולה תוכנית של "איך עשו את זה" שבה היו מספרים על כל מיני תהליכי ייצור של דברים שונים ומשונים, כמו מסטיקים, במבה, ריהוט, אקוואריום, מה שתרצו.
אז פיזיקה – זה כמו אותה תוכנית, רק כל הזמן, ללא הפסקה – ועל כל העולם.
זה לא רק מסביר איך דבר אחד או השני עובד. זה מסביר את הכול, תחושה זאת ליוותה אותי במהלך כל הקורס.
טוב אני עשיתי רק את היסודות, לכן לקחנו קצת מכל דבר. קינמאטיקה, חשמל, אופטיקה, וקצת מודרנית. על קצה המזלג מכל דבר. אבל עדיין הקורס היה מרתק.
הייתי ממליץ לאנשים אחרים לקחת אותו, אבל יודע אני שלא כולם מטורללים כמוני, ולא באמת ייהנו מזה באותה מידה, לכן אוסיף רק ואומר: תחשבו טוב, ואם כבר הגעתם להחלטה ללמוד את זה, אתם לא תצטערו.
גילוי נאות (התבכיינות ותירוצים): הציון הסופי שלי היה בינוני במקרה הטוב, אבל זה היה מעבר למספק בהתחשב בעובדה שלא היה לי כלל זמן להתכונן למבחן, וכמו בתיכון פתרתי רק 2 מבחנים מכל מה שהיה באתר. כבר התחלתי להתכונן למועד ב', מאחר ובאמת מתוך שני סופ"שים שהיו קצובים לי עד המבחן, נוכח הנסיבות, לא יצא לי ללמוד באף אחד מהם, לכן תקוותי הייתה מועטה בלשון המעטה. אבל, כל דבר טוב, הוא מה שנגמר בטוב. ובסופו של יום, קורסים כאלו משאירים טעם של עוד.
במקרה שלי גם סיפוק ואנחת רווחה שאני יכול להגיד בלב שלם, עשיתי פיסיקה 5 יחידות (ועוד קצת אם להאמין למרצה המצוין שהיה לנו: מירון רפפורט)
רק צריך אני להזכיר לעצמי להחזיק מנטרה קבועה בראשי: רק זמן קצוב לכל אדם, ולו פרק קצוב בסדרי העולם שאותו אפשר ללמוד במרוצת השנים.
אז אני נושא בקשה אחת ויחידה לאותו .... שהדוסים שבינינו מכנים "כוח עליון", תן לי מספיק זמן וכוח ללמוד ולדעת את מה שאני רוצה, ולהצליח במה שאני יכול.
![[info]](http://l-stat.livejournal.com/img/userinfo.gif?v=91.7){kind=small}
ibigdan at Знаменитости без бровейКазалось бы брови такой незаметный и бесполезный элемент нашего лица, но когда посмотреть на звезд без этой растительности, не такими они красивыми выглядят. Особенно ужаснула Натали Портман.
Дэниел Рэдклиф
( смотреть дальше )
Дэниел Рэдклиф
( смотреть дальше )
לא אוסיף כרגע במילים - אוסיף אחרי זה פוסט לגבי הוידיאו על מה ולמה
כרגע אני צריך לפרוש לישון
מחר מילואים - מצפה בקוצר רוח כבר
כרגע אני צריך לפרוש לישון
מחר מילואים - מצפה בקוצר רוח כבר
אחד סיפר לי שהכלב של מישהי אחרת כמעט לעס אותו למוות בזמן שביקר אצלה בבית.
חשבתי לעצמי. הרי כלב רואה אותך כמו שאתה.
לא זכור לי שאי פעם היה כלב שניסה ללעוס אותי בכוונת תחילה. תמיד ידעתי להתקרב אליהם בנחת ולהושיט להם את ידי בכדי שיריחו ויבינו שאני בן אדם שאין כל רע בליבו.
אותם כלבים היו מריחים אותי, והיו נרגעים. שלא תבינו לא נכון, הם עדיין היו נוהמים וממשיכים להסתכל עלי במבט בוחן. הרי זה מתפקידם, וחלק מהמטלות שמונחות עליהם ככלבים, לשמור על חברי הלהקה שלהם (בעליהם). אבל הם נהמו עלי פחות, ולא בזעם של "אני הולך לפשוט את הבשר והגידים מעל העצמות" אלא יותר בכוון של "אני יודע שאתה לא איום, אבל אל תשכח שאני פה, ואתה תחת השגחה".
והכלבים ניחנו בחוש מיוחד, "חוש ריח כלבי" כמו שאומרים ברוסית, לשיקול על טיבו של אדם, והם ידעו על מי לנבוח ועל מי רק להסתכל.
גם לאנשים יש את אותו חוש ריח.
אבל רוב האנשים שאני מכיר שכחו את הריח שלהם במעונות של חינוך "אנושי", ולא משתמשים בו.
אני מקווה שהריח שלי לא התכהה יותר מדי כמו לאחרים.
שכן עוד לפני הסיפור על הכלב, ציינתי לעצמי עובדה, שלאדם הזה ספציפית, לא הייתי נותן להחזיק בגרוש שבור מתחת לכיור.
חשבתי לעצמי. הרי כלב רואה אותך כמו שאתה.
לא זכור לי שאי פעם היה כלב שניסה ללעוס אותי בכוונת תחילה. תמיד ידעתי להתקרב אליהם בנחת ולהושיט להם את ידי בכדי שיריחו ויבינו שאני בן אדם שאין כל רע בליבו.
אותם כלבים היו מריחים אותי, והיו נרגעים. שלא תבינו לא נכון, הם עדיין היו נוהמים וממשיכים להסתכל עלי במבט בוחן. הרי זה מתפקידם, וחלק מהמטלות שמונחות עליהם ככלבים, לשמור על חברי הלהקה שלהם (בעליהם). אבל הם נהמו עלי פחות, ולא בזעם של "אני הולך לפשוט את הבשר והגידים מעל העצמות" אלא יותר בכוון של "אני יודע שאתה לא איום, אבל אל תשכח שאני פה, ואתה תחת השגחה".
והכלבים ניחנו בחוש מיוחד, "חוש ריח כלבי" כמו שאומרים ברוסית, לשיקול על טיבו של אדם, והם ידעו על מי לנבוח ועל מי רק להסתכל.
גם לאנשים יש את אותו חוש ריח.
אבל רוב האנשים שאני מכיר שכחו את הריח שלהם במעונות של חינוך "אנושי", ולא משתמשים בו.
אני מקווה שהריח שלי לא התכהה יותר מדי כמו לאחרים.
שכן עוד לפני הסיפור על הכלב, ציינתי לעצמי עובדה, שלאדם הזה ספציפית, לא הייתי נותן להחזיק בגרוש שבור מתחת לכיור.
מזמן רציתי לעלות את זה בכתב - לא יודע למה לא עשיתי את זה לפני זה
הרי המסקנות מהחיים שחור לבן שלי - כמו של כל עקרב טיפוסי
הרי המסקנות מהחיים שחור לבן שלי - כמו של כל עקרב טיפוסי
- תן כבוד לאנשים,במיוחד לאוייבים.
- אנשים לא משתנים, הם מתבגרים, ומשכילים עם השנים, אבל האישיות נשארת, קבל אותם כמו שהם.
- נסה לסלוח, אם לא סלחת,ראה סעיף 1 ו 2.
- תמיד יהיו אנשים שיותר חכמים וטובים ממך, קבל את זה בהבנה, וידיעה שגם אתה יותר טוב מהם בדברים אחרים.
- אל תקנא או תחזיק "מודלים לחיקוי". גם להם סבך בעיות אישיות משלהם, ויכול להיות שהם מקנאים בך לא פחות.
- כל האנשים חסרי בטחון עצמי במידה זאת או אחרת, במיוחד כאלו שניראים עם עודף בטחון.
- אל תקשיב לאנשים שיודעים הכל, הם טיפשים.
- תקשיב לאנשים שנותנים לך ללמוד מטעויות של עצמך.
- אל תמהר, תהיה רגוע.
- ברגעי משבר, תמיד תשים שלוש אפשרויות מולך, המקרה הכי גרוע, המקרה הצפוי והמקרה הכי טוב.
- תמיד תתכונן להכי גרוע, אל תתפלא אם זכית בהכי טוב, ואל תקח את זה כמובן מאליו.
- אל תרמה אחרים ותחזיר חובות כפי יכולתך, תיהי קודם הגון עם עצמך.
- כולה כסף, אל תחמוד, אל תתקמצן, כסף הולך ובא, אתה נשאר.
- אל תקלל! קללות חוזרות! תאחל שיוחזר לאותו אדם כל איחוליו, אבל אל תקלל!!!
- תלמד, תעשה, תבנה. העבודה והיצירה נותנת עמוד שדרה לחיים של אדם.
- אל תצטער על החיים, ואל תחשוב "מה הייתי עושה אחרת", הבחירות שלנו הם אנחנו.
אם כולם מצפים לשרוד בסוף העולם עם זומבים (Zombie apocalypse). אז מי בדיוק יהי הזומבי???
אם אני הולך לעבודה (ברגל!!!) לוקח לי 50 דקות הליכה מדלת לדלת (+10 דקות מקלחת).
אם אני נוסעה באוטובוסים לוקח לי 50 דקות מדלד לדלת.
אז למה לא בעצם, גם בריא וגם מנקה את הראש על הבוקר, וגם נותן סיבה להתקלח על הבוקר - למראת שאף פעם לא הייתי בן אדם של מקלחת בוקר, אני חייב להודות שאחרי קצת הליכה או עומס פיזי כמו אופניים, יש בזה הרבה משהו.
אזי...
היום כשהלכתי בפארק הירקון, ראיתי את המנוף הלבן של "מנופי אבי" מפרק את המנוף הצהוב שבונה שם איזה בניין ליד אסותא.
זה היה כלכך עצוב, לא יודע למה אפילו. זה הזכיר לי משום מה את מטריקס כשמכונות בנו מכונות.
היכן היו שלושת החוקים של אזימוב כשמטריקס נוצרה?
טבעו ברפש של החמדנות האנושית אני מניח.
ושכל אחד יבין איך שבא לו...
אם אני נוסעה באוטובוסים לוקח לי 50 דקות מדלד לדלת.
אז למה לא בעצם, גם בריא וגם מנקה את הראש על הבוקר, וגם נותן סיבה להתקלח על הבוקר - למראת שאף פעם לא הייתי בן אדם של מקלחת בוקר, אני חייב להודות שאחרי קצת הליכה או עומס פיזי כמו אופניים, יש בזה הרבה משהו.
אזי...
היום כשהלכתי בפארק הירקון, ראיתי את המנוף הלבן של "מנופי אבי" מפרק את המנוף הצהוב שבונה שם איזה בניין ליד אסותא.
זה היה כלכך עצוב, לא יודע למה אפילו. זה הזכיר לי משום מה את מטריקס כשמכונות בנו מכונות.
היכן היו שלושת החוקים של אזימוב כשמטריקס נוצרה?
טבעו ברפש של החמדנות האנושית אני מניח.
ושכל אחד יבין איך שבא לו...
אני כל כך גאה ומנופח מעצמי שאני לא יכול שלא לשתף.
אנחנו שוכרים דירה בבית ישן בר"ג. הכל טוב ויפה, אבל החורים בקירות זה סיוט עלי האדמות.
מאחר והבית בנוי מבלוקים חלולים (ולא איכותיים במיוחד).
כל פעם שקודח אני בקיר, נשפך עלי מלא חול וסחף שממנו בנוי הבית.
אבל ניחא, עשיתי וסיימתי את הקידוח.
ואז רגע האמת מגיע, ואני צריך להכניס את הדיבל לתוך החור ולהתחיל להבריג.
אבוי! חרב עולמי, והדיבל מתחיל להסתובב במקומו ביחד עם הבורג, מלפף על עצמו את העצבים שלי כמו קרביים של חיה פצועה במלכודת, הורס ומנתץ את שנת הלילה שקטה וערבה שלי, שמחת חיים, ובכלל מחרבן לי לתוך הנשמה ועוד שוכח לנגב אחרי זה.
אבל, הידד! מצאתי פתרון!!!
לוקחים שפכטל, ומתחילים להכניס לתוך החור ההרוס והמרוטש שהדיבל הותיר אחריו.
כמה שיותר עמוק ככה יותר טוב. אחרי זה מניחים בן בלייעל אחר (דיבל חדש) לתוך חור מלא בעיסת קסמים (שפכטל) ונותנים לכל המערכת המופלאה הזאת להתייצב במשך יממה.
עכשיו, גם אם יבוא עלינו סוף העולם, והבית הזה יהי נתון תחת מתקפת טילים גרעיניים, ואני אשן לי בשנת מתים מתחת להריסות הבית, אהיה לי בעולם הבאה שקט ורוגע שאפילו צדיקי הדור יקנאו בי.
הדיבל הזה עדיין יהיה במקומו.
אנחנו שוכרים דירה בבית ישן בר"ג. הכל טוב ויפה, אבל החורים בקירות זה סיוט עלי האדמות.
מאחר והבית בנוי מבלוקים חלולים (ולא איכותיים במיוחד).
כל פעם שקודח אני בקיר, נשפך עלי מלא חול וסחף שממנו בנוי הבית.
אבל ניחא, עשיתי וסיימתי את הקידוח.
ואז רגע האמת מגיע, ואני צריך להכניס את הדיבל לתוך החור ולהתחיל להבריג.
אבוי! חרב עולמי, והדיבל מתחיל להסתובב במקומו ביחד עם הבורג, מלפף על עצמו את העצבים שלי כמו קרביים של חיה פצועה במלכודת, הורס ומנתץ את שנת הלילה שקטה וערבה שלי, שמחת חיים, ובכלל מחרבן לי לתוך הנשמה ועוד שוכח לנגב אחרי זה.
אבל, הידד! מצאתי פתרון!!!
לוקחים שפכטל, ומתחילים להכניס לתוך החור ההרוס והמרוטש שהדיבל הותיר אחריו.
כמה שיותר עמוק ככה יותר טוב. אחרי זה מניחים בן בלייעל אחר (דיבל חדש) לתוך חור מלא בעיסת קסמים (שפכטל) ונותנים לכל המערכת המופלאה הזאת להתייצב במשך יממה.
עכשיו, גם אם יבוא עלינו סוף העולם, והבית הזה יהי נתון תחת מתקפת טילים גרעיניים, ואני אשן לי בשנת מתים מתחת להריסות הבית, אהיה לי בעולם הבאה שקט ורוגע שאפילו צדיקי הדור יקנאו בי.
הדיבל הזה עדיין יהיה במקומו.
ובו כתוב:
שלום רב, הננו שמחים להזמין אותך לשבוע נופש על חשבוננו בדרום הארץ (סמוך לקיבוץ צאלים), בסוף ינואר.
המקום שבו הנך מוזמן לנפוש הוא אזור פסטורלי עם מערכת חיי בר חיה ותוססת, אשר מעניקה את התחושה הייחודית שלא ניתן להשיג בחיי העיר הסואנים שאתה נמצא בהם כרגע.
כמובן שהשהות היא פנסיון מלא, עם כל המשתמע מכך.
כמו כן מתוכננים הפעלות ואירועים חברתיים במסגרת הנופש.
אנחנו נשמח, לארח אותך אצלנו בתאריכים הנ"ל.
באהבה.
צה"ל
שלום רב, הננו שמחים להזמין אותך לשבוע נופש על חשבוננו בדרום הארץ (סמוך לקיבוץ צאלים), בסוף ינואר.
המקום שבו הנך מוזמן לנפוש הוא אזור פסטורלי עם מערכת חיי בר חיה ותוססת, אשר מעניקה את התחושה הייחודית שלא ניתן להשיג בחיי העיר הסואנים שאתה נמצא בהם כרגע.
כמובן שהשהות היא פנסיון מלא, עם כל המשתמע מכך.
כמו כן מתוכננים הפעלות ואירועים חברתיים במסגרת הנופש.
אנחנו נשמח, לארח אותך אצלנו בתאריכים הנ"ל.
באהבה.
צה"ל
